פרשת "ניצבים-וילך" – מאת הרב חנן רפפורט

בס"ד

חברים יקרים ומתוקים,
פרשת "ניצבים-וילך" – ״כי ידעתי את עורפך הקשה!".
בפרשת ניצבים, עם ישראל נמצא רגע לפני הכניסה לארץ.
העם כורת ברית מחודשת עם ה', ברית זו כוללת שני חידושים מרכזיים:
האחד – הברית כוללת גם את כל הדורות הבאים "את אשר עימנו פה היום ואת אשר איננו פה עימנו היום".
חידוש שני- ברית זו היא המקור לעיקרון "הערבות ההדדית" החלה עם הכניסה לארץ.
משמעותה של ערבות זו היא שכל מעשה של היחיד משפיע על הכלל – "כולנו רקמה אנושית אחת" לטוב או להיפך.
אנו תמיד קוראים פרשה זו בשבת לפני ראש השנה, על מנת להזכיר לנו את האחריות שלנו אחד כלפי השני ואת החובה לא להיות מרוכזים רק בעצמינו .

פרשת "וילך"- הינה פרשה קצרה מאוד והיא מתארת את יומו האחרון של משה רבינו לפני מותו. משה מחזק את עם ישראל ומעביר את ההנהגה לידי יהושוע בן נון.
פרשת "וילך" מסתיימת לכאורה בצליל צורם של נבואות זעם על כך שעם ישראל יעזוב את ה׳, יעבוד עבודה זרה ויגלה מארצו וכו׳ ״וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ…וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.(לא׳,טז׳) ״כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עׇרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי״.(לא,כז).

תיאור זה מזכיר תלמיד "בעייתי" שכבר יודעים שרק צרות הוא עושה ויעשה ואנשים כבר חושבים: מה כבר יצא ממנו?
נשאלת השאלה האם מצב זה הוא בלתי נמנע?
ואם כן, אז במה אשמים אנחנו הדורות הבאים?
והאם זה ״מכתוב״? ה
אם משה כבר הפסיק להאמין בנו?

ניתן להסביר זאת בכמה אופנים:
משה יוצא בדברי התרסה שנועדו לעשות "הפוך על הפוך" זאת בכדי לעודד את עם ישראל להוכיח שהוא טעה יש תלמידים/ חיילים/ סטודנטים המספרים שדווקא מורה שלא "האמין" בהם – נתן להם מוטיבציה להוכיח את עצמם ולהראות כי טעו לגביהם.
ובאופן אחר ניתן להסביר את דברי משה ההסתגלות על המציאות של החטא והנפילה המוכרחת:״כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.(קהלת ז׳,כ׳) החטא הוא נתון, עכשיו השאלה היא איך קמים? איך מתקנים?
כמו שמציאות החטא מוכרחת גם היכולת לתשובה ותיקון גם היא מוכרחת!

״כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.(משלי כד׳, טז׳) הצדיק יכול ליפול גם 7 פעמים אבל כל פעם קם מחדש ולא מתייאש, לעומתו הרשע נופל בחטא אך מתייאש מהתיקון ולא מאמין בכוחה של התשובה!
מה שהופך אדם לרשע זה לא העבירות שלו אלא הייאוש וחוסר האמונה ביכולת לתקן ולעשות תשובה.

עם ישראל לא נבחר בגלל שהיה מושלם, דווקא העובדה שאנחנו עם קשה עורף, עם עקשן – היא שמכשירה אותנו כל פעם מחדש ומאפשרת לנו למצוא את הכוחות לתיקון.
הרמז לתיקון מצוי בתחילת פרשת ניצבים, ״אתם ניצבים היום "כולכם, ראשיכם, שבטיכם…כל איש ישראל״- גם אם לכל אחד יש את ״תפיסת התיקון״ שלו, כולנו באותה סירה ושייכים לאותה נבחרת! האחדות היא המפתח לתיקון! היא הכוח שלנו!

נסיים כבכל שבוע בתפילה מעומק הלב לשמירה על חיילנו האלופים, לרפואה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש ונחמת הלב למשפחות השכולות.
בברכת כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, שנה של טוב גלוי ומורגש, שבת שלום וכל טוב,
חנן.