שבת וראש השנה – מאת הרב חנן רפפורט
בס"ד
חברים יקרים ומתוקים,
"שבת וראש השנה " -"יום זכרון תרועה"
ראש השנה הוא חג יחיד ומיוחד
והאזכור היחיד שיש לו בתורה הינו "יום תרועה" ו"יום זיכרון תרועה" ומכאן שהמצווה היחידה ביום זה היא תרועת השופר.
לכאורה היינו מצפים שהברכה תהיה "על תקיעת שופר" ואילו הברכה הינה : "לשמוע קול שופר", כלומר המצווה איננה לתקוע אלא דווקא לשמוע!
מדובר לא רק בשמיעה פיזית אלא בשמיעה החודרת פנימה אל תוך הלב!
הלב שלנו עטוף בשכבות רבות של הגנות ואטימות ולכל צליל בתקיעות השופר יש תפקיד: צלילי התרועה הינם כ"מקדחה" המנסה לחדור עמוק לתוך הלב על מנת לנסות להזיז ולהעיר אותו מתרדמתו.
התרועה אף מרמזת לנו על חלקי הלב "הרעים" אותם אנו באים לערער, למתק ולנתב למקומות חדשים וטובים.
צלילי השברים מסמלים את השבירה במובן החיובי – שבירת הרגלים ודפוסים שזמן רב אנו נאבקים לשנותם.
צליל ה "תקיעה" מייצג את הטוב ה"תקוע" = ה"קבוע" בנו, אותו עלינו לשמר ולקדם!
אנו בפתחה של שנה חדשה המעניקה לנו הזדמנות ליצור שינוי, קולות השופר דואגים לכך שבשנה הנכנסת לא נהיה במצב שינה😴 ולא נחזור על הדפוסים הנשנים (ש.נ.ה) שנה אחר שנה🥱 (ועל כן יש הנוהגים שלא לישון בחג במהלך היום בכדי לא להיות "רדומים" כל השנה).
כאשר ראש השנה חל בשבת (כפי שקורה השנה) נתקע בשופר רק ביום השני אז איך נעשה את כל מה שכתבנו לעיל?
כתוב בתורה: ״יום זכרון תרועה״ חז״ל דרשו זאת על ראש השנה שחל בשבת שבו לא תוקעים בפועל אלא רק זוכרים ומזכירים את התקיעות.
בשבת אנחנו לא זקוקים לכלי עזר חיצוני לבקוע את השמים ואת הלב, בשבת עצמה הלב כבר פתוח וקירותיו נמסים מעצמם!
כמו כן העובדה שאין את ה״נשק הסודי״ של יום הדין, מאלצת אותנו לעבוד ולהתאמץ יותר חזק בכדי ״לזכור״ את קול השופר הפנימי, את אותה קריאה פנימית הזועקת: אני רוצה להיות יותר טוב, אנחנו רוצים שיתגלה הטוב, שתבוא הגאולה והישועה לכל אחד ואחת, לעם ישראל ולעולם כולו!
מי יתן ובראש השנה נתמלא באור החדש העומד בפתח ומבקש להיכנס עמוק לתוך הלב – נתפלל לכך שיפתחו המחסומים ונצא לדרך חדשה מלאת תקוה וחיבור אמיתי אחד לשני!🌟
נסיים בתפילה מעומק הלב לשמירה על חיילנו האלופים, רפואה שלמה לכל הפצועים בגוף ובנפש ונחמת הלב למשפחות השכולות.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל 🙌שנה טובה ומתוקה🍯
חנן.
